ביום 7/8/2012 קיבל ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 3792-06-11) את תביעתה של נינט לוי (להלן- המבוטחת) לתשלום דמי אבטלה לאחר שהמוסד לביטוח לאומי (להלן- המל"ל) קבע כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבעלה שהעסיק אותה בעסקו.
רקע
סוגיית העסקתה של אישה בעסק בעלה נדונה מפעם בפעם, ואף שאין מניעה חוקית לכך, התפתחו בפסיקה לאורך השנים מבחנים אשר ככל שיתקיימו כך ייטה ביה"ד לראות באישה כשכירה, כגון: שכר ריאלי קבוע המתקבל בפועל ובזמן, שאינו מותנה במצבו הכלכלי של העסק (כלומר, אין חשיפה לסיכונים כלכליים), מסגרת שעות קבועה, הפרשות סוציאליות, אי נטילת חלק בהחלטות ניהוליות וכו'.
תמצית עובדתית
• המבוטחת נשואה למי שהיה הבעלים של אטליז בנהריה שנים רבות.
• עד שנת 2006 המבוטחת עזרה לבעלה בעסק במסגרת עזרה משפחתית בשל גידול הילדים, ומיום 1/10/2006 החלה לעבוד באטליז 6 ימים בשבוע באופן קבוע כעובדת שכירה: כקופאית בסידור המוצרים, בתמחור מוצרים, בקבלת הזמנות מלקוחות והייתה בקשרי עבודה עם ספקים.
• שכרה היה כ-4,000 ש"ח בחודש, שולמו לה דמי הבראה והועברו בעבורה כספים לקרן פנסיה.
• באטליז הועסקו גם משגיח כשרות ועובדת ניקיון במשרה חלקית בשכר נמוך.
• העסק נקלע לקשיים כלכליים ולכן המבוטחת לקחה על שמה הלוואה מהבנק שחלקו שימש למחיה וחלקו הועבר לעסק והוחזר לבנק ביום 8/2/2011.
• בסוף שנת 2010 הבעל לא היה מסוגל לשלם יותר משכורות למבוטחת עקב הרעה במצב העסקי. ביום 1/1/2011 הוציא הבעל מכתב פיטורים למבוטחת והודיע לה על סיום עבודתה מתום החודש. ביום זה פוטרו גם שאר העובדים.
• המבוטחת לא קיבלה פיצויי פיטורין ולא קיבלה את שכרה בגין 5 חודשי העבודה האחרונים.
• בחודש מרץ 2011 נסגר האטליז והבעל החל לעבוד כשכיר.
• תביעתה לדמי אבטלה נדחתה על ידי המל"ל, בטענה שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין בעלה.
דיון והחלטה
• בית הדין התרשם מעדותם האמינה של בני הזוג והגיע למסקנה כי המבוטחת אכן עבדה כעובדת שכירה באטליז וביצעה כל המטלות הדרושות במקום.
• בית הדין הגיע למסקנה כי עבודה מסודרת יומיומית במשך 4 שנים אינה סיוע משפחתי.
• בית הדין התייחס לשכרם הנמוך של 2 העובדים האחרים שאותו הבעל היה מסוגל לשלם גם עת נקלע לקשיים, בשונה משכר האישה שהיה גבוה יחסית.
• נציג המל"ל טען כי מאחר שלא שולם למבוטחת שכר במשך חמישה חודשים למרות שהמשיכה לעבוד בעסק, יש להתייחס אליה אל "שותפה במובן הזה שהיא היתה עצמאית שעובדת בעסק ביחד עם בעלה".
• לדעת בית הדין "כשאין כסף בעסק, אז אין מאיפה לשלם שכר גם אם העובדת הינה אשתו של בעל העסק. מעובדה זו אין להסיק את המסקנה כי מדובר בשותפה בעסק, כטענת ב"כ הנתבע".
• בעניין ההלוואה שלקחה המבוטחת נקבע כי מדובר במערכת יחסים בין בני זוג הנשואים זה לזה ומנסים לעזור אחד לשני בבעיות הכלכליות שאליהם נקלע הבעל.
• הוחלט כי בין האישה לבעלה התקיימו יחסי עובד ומעביד על כל המשתמע, והתביעה נתקבלה.
נחזור ונזכיר כי מעמד אישה כשכירה בעסק בעלה אינו מובן מאליו, ועשוי להיבחן לעומק בקרות אירוע ביטוח. יש לדאוג לעמידה במבחנים שפורטו לעיל כדי לבסס קביעת המעמד כאמור.
נוסיף ונציין כי מבחן אמפירי הנבדק תדיר ע"י המל"ל הוא קבלת תשלום שכר שוטף בפועל אחת לחודש. סוגיה שעל פניה לא עלתה לדיון כלל בפס"ד זה.
מיזם הביטוח הלאומי, של משרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע"מ עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.
נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט)
